הצבוע המנוקד מוצא להקה חדשה
קוג'אלי, "אכפתי" בסווהילי, הוא צבוע מנוקד שעזב את הלהקה שלו ומחפש להקה חדשה. במסעו, הוא מפגין אומץ, תושיה ונחישות, ומדגים כמה מהתכונות האופייניות לחיה הנפלאה הזו.
לצערנו, צבועים מכל הסוגים סובלים ממוניטין שלילי כתוצאה מסטריאוטיפים, מיתוסים, ואגדות עם שעוברות מדור לדור. במציאות, מדובר בחיה מרשימה ומעוררת השראה, בעלת חשיבות עצומה למערכות האקולוגיות בהן היא נמצאת. הספר הזה הוא חלק ממאמץ לשנות את האופן בו אנחנו והדורות הבאים מסתכלים על צבועים, טורפים וחיות בר בכלל.
הסיפור נכתב בהתייעצות ובשיתוף פעולה עם ד"ר איב דוידיאן וד"ר אוליבר הנר מארגון Ngorongoro Crater Hyena Project, הכולל צוות בין-לאומי של ביולוגים התנהגותיים החוקרים צבועים מנוקדים בטנזניה מאז 1996.
כמה מהעובדות מופלאות עליהן הספר מבוסס:
- בדיוק כמו קוג'אלי, צבועים זכרים עוזבים לפעמים את הלהקה המקורית שלהם, ולפעמים מנסים כמה פעמים להתקבל ללהקה חדשה עד שהם מצליחים.
- צבועים משתמשים בכל מיני צלילים כדי לתקשר. צליל ה"וופס" משמש כדי לתקשר ממרחק. את ה"צחוק" המפורסם שלהם הם משמיעים כשהם במצוקה.
- המבנה החברתי של הצבועים נקבע על פי השושלת מצד האם, ובנוי בהיררכיה קפדנית. מנהיגת הלהקה היא בדרך כלל נקבה.
- צבועים אוכלים שאריות, וכך מסייעים להפחית מחלות. לכן זכו בתואר "המנקים של הסוואנה".
- להקת צבועים מבוססת על שיתוף פעולה. הם תומכים זה בזה, מבססים חברויות איתנות, וחשוב להם לצבור בעלי ברית רבים.
- קוג'אלי משמעו "אמיץ", ומלקיה – "מלכה" בסווהילי, השפה הילידית בטנזניה, המדינה עם אוכלוסיית הצבועים המנוקדים הגדולה בעולם.